- By Rabbi Dr. Aaron Adler
President, YBA Ner Tamid, Hashmonaim

שמות פרק יח

(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:

            Comparative studies of identical or similar literary structural forms, is basic to any attempt to accurately interpret a text. Our Sages have indicated that occasionally a text is sparce with information in one context while wealthy in another (''דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים''). By comparing textual similarities, the secret of accurate interpretation becomes unveiled to all.

            In the opening section of this week's Parshat Yitro, we learn of Yitro – Moshe's father-in-law – joining the children of Israel immediately after the Exodus from Egypt. He collects his daughter, Zipporah – Moshe's wife – and her two children, Gershom and Eliezer. The Torah parenthetically offers the reasons for these particular two names. We read (Shemot 18:3-4, above),''וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה''.

The double usage of the phrase, ''שם האחד...ושם האחד'', (''one name is and one name is'') seems somewhat awkward. One might have expected a smoother formulation suggesting ''the first and the second'', as opposed to ''the one and the one''. Biblical precedent exists for the smoother formulation. In Shemot 25:32 it reads,''וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי''. In Shemot 29:39 it reads,''אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם''. Other examples include Bamidbar 11:26,(''וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד'') and II Samuel 4:2,(''וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן'').

            However, a comparative textual study of the entire Bible reveals that the pattern of ''האחד...והאחד'' (''one is and one is'') is not uncommon in the texts. Some examples include Vayirka 5:7,(''וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַה' אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה''), Vayikra 16:8,(''וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל''), Shoftim 16:29,(''וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ''), II Samuel 12:1,(''וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ''), I Kings 12:28-29,(''וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן''), Ezekiel 41:11,(''וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב''), and Zecharia 4:3,(''וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ'').

            Careful analysis of all the above illustrations of ''האחד...והאחד'' (''one is and one is'') leads one to the conclusion that these texts do not refer to the ordinal numbers of the first followed by the second. Rather, they speak of each item as being individually unique. The first day of Creation (Bereishit 1:5) is referred to as ''יום אחד'' and not ''יום ראשון''. This is explained by Ramban that until a second day exists, there is no significance to a first day.''ועל דרך הפשט לא יתכן לומר ''יום ראשון'', בעבור שעדיין לא נעשה השני, כי הראשון קודם לשני במנין או במעלה, אבל שניהם נמצאים, ''והאחד'' לא יורה על שני''. [See, Piskei Din, Yerushalayim, Dinei Mamonot, VII Pg.164, for an interesting discussion surrounding the use of ''יום אחד'' as opposed to ''יום ראשון'' in a Get or a Ketubah.] Rashi, quoting a Midrashic source, suggests that the ''יום אחד'' is a reference to G-d who existed alone in the world on that first day.''לפי סדר [לשון] הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד, לפי שהיה הקב''ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני''. Rambam (Hilchot Yesodei HaTorah 1:7) teaches that the concept of ''one'' in reference to G-d can only be interpreted in terms of being unique.''אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם....וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלקינו ה' אחד''.

            This interpretation of ''uniqueness'' is transferred over to the various Biblical illustrations of ''אחד...ואחד''. [See the Radak, (Joshua 12:9) explanation to the multiple-use of ''אחד'' in mentioning each of the thirty one conquered kingdoms. All of these kings enjoyed a particular unique standing.''כל אלה שלשים ואחד מלכים שזוכר [=שנזכר] לא היה מלך על עיר אחת לבדה אלא כל עיר ועיר שזוכר [=שנזכר] היתה ראש ממלכתו והיה מושל על עיירות וכפרים אחרים''] The pairs in each of the ''one and one'' examples are not to be regarded simply as one followed by another. Rather, each of the pairs stands independently on its own merit. The second does not owe its legitimacy to the first. It has its own identity and validity.

            In this spirit are we to understand the text of the two sons of Moshe (Shemot 18:3-4), ''וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה''. Moshe's children were given different names for different reasons. Each one had a particular mission in life to develop his unique personality. Each one was ''אחד'' in the sense of being unique.

Not only were the children of Moshe treated as ''האחד...האחד'', but all children in a family must be treated as unique individuals. What is good and appropriate for one child might be a disaster for the next. Serious parenting demands that unique needs of each of the children be identified early in life, thus providing each child with the maximum opportunities to meet his or her potential. This is true regarding educating towards proper social behavior as well as cultivating ones spiritual dimension. The Giving of the Law was carried out in multi-faceted form. The Torah says (Shemot 19:3),''כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל''. In areas of strictness versus leniency and potential versus actual, the uniqueness of each and every individual child must be carefully considered. This is the Mt. Sinai educational mandate to every parent as given over by Moshe (Devarim 4:9-10)''...וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן''.

Back